לקבל את המחשבות שלנו בהבנה
מחשבות אינן מזיקות אלא אם כן מאמינים בהן. לא המחשבות גורמות סבל, אלא ההיקשרות ( attachment ) למחשבות. היקשרות למחשבה פירושה שאנו מניחים שהיא אמתית מבלי לחקור. אמונה היא מחשבה שנקשרנו אליה, לעתים לשנים רבות. רוב האנשים חושבים שהם מה שהמחשבות שלהם מספרות להם לגביהם.
האם אתם מתעוררים בבוקר ואומרים לעצמכם, "אני חושב שהיום לא אחשוב"? מאוחר מדי: אתם כבר חושבים! מחשבות פשוט צצות. הן באות משום מקום וחוזרות לשום מקום, כמו עננים הנעים בשמים ריקים. הן באות כדי לחלוף, לא כדי להישאר. אין בהן כל נזק, גם אם הן מחשבות טורדניות או מחשבות שליליות, עד שאנו נקשרים אליהן כאילו הן אמת.
איש לא הצליח מעולם לשלוט בחשיבה שלו, אף שיהיו אנשים שיספרו לכם שהם הצליחו.
מחשבות הן כמו משב הרוח, או העלים על העצים, או טיפות-הגשם המטפטפות. הן מופיעות סתם כך, ובאמצעות חקירה פנימית אפשר להתיידד איתן. האם הייתם מתווכחים עם טיפת-גשם? טיפות-גשם אינן משהו אישי, וגם מחשבות אינן כאלה. אם תקבלו מחשבות שליליות כלשהן המעוררות כאב בהבנה, בפעם הבאה שהן יופיעו אולי תמצאו שהן מעניינות. מה שהיה פעם סיוט הוא כעת רק משהו מעניין. כשאותן מחשבות טורדניות יופיעו שוב, אולי תחשבו שהן מצחיקות. בפעם אחרת אולי כבר כלל לא תבחינו באותן מחשבות שליליות. זה הכוח הטמון בלאהוב את מה שיש.
הסדר של הבריאה: מחשבה > רגש > פעולה
קודם כל מופיעה מחשבה. אח"כ נחווה הרגש (כעס, עצב, שמחה). המחשבה היא הסיבה, הרגש משקף את מידת ההיקשרות שלנו למחשבה, את העוצמה שבה אנו מאמינים בה. אחר כך אנו פועלים בהתאם למחשבה או התגובה הרגשית שעלתה בנו.
כאשר אני פועל ע"פ מחשבות/רגשות שעולים בי ללא חקירה של המחשבות, החיים שלי הופכים לכאוטים ולא אוהבים. החקירה לא נועדה לשנות את פעולותינו, רק את המודעות שלנו. כאשר זה מתרחש הפעולות משתנות מעצמן והופכות להיות יצירתיות, מקוריות ונדיבות.
המחשבות תמיד קודמות להרגשה. הרגשה שלילית היא הסימן שלי שאני קשורה למחשבות שליליות שלא חקרתי. רובנו חווים את הרגש ואז מנסים לשנות אותו ע"י פעולה בחוץ, בעולם. כך אנו מאמנים את עצמנו להאמין שאני שיניתי את ההרגשה שלי, בעוד שבפועל ההרגשה תמיד משתנה מעצמה בכל מקרה, ללא "המאמץ" שלי.
האלטרנטיבה היא לחקור מחשבות שליליות שמביאות כאב וסטרס לחיינו. התמודדות עם מחשבות טורדניות, החקירה של מחשבות שליליות אלה, משנה עבורנו את המציאות המכאיבה, את "הבעיה", ובעקבות זאת את ההרגשה שבאה עם המחשבה - לעולם. זהו ריפוי אמיתי. הרגש הוא הסימן שהמיינד שלי יצא מאיזון ודרך החקירה אנו עובדים על הסיפור (אוסף המחשבות והאמונות) שגרם לכך. ככל שאנו מתמידים בחקירה ובהתמודדות עם מחשבות טורדניות, אנו מגלים שהרגשות שלנו הופכים למאוזנים ועקביים, ובסופו של דבר הרגשות היחידים שנותרים הם הוקרת תודה, חדווה, התרוממות רוח, רצון טוב והתשוקה לשרת.
מתוך הספר של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש"
